שלמה המלך נגד איציק פורצלינה

הכל התחיל כאשר זיינתי את אשתו.

היא הייתה בשבילי סתם, עוד איזה זיון אחד. אבל בשביל איציק, היא הייתה כל העולם הזה.

כאשר תפס אותנו שוכבים במיטה שלו בבית שלו, הוא נשבע ביום ההוא שינקום בי.

אותו איציק הפשוט דיבר עם המלך שלו, שלמה, שזה אני, בחוצפה כזאת נוראית.

עברו כמה שנים ואיציק נהיה האדם העשיר ביותר בארץ, אחרי כמובן.

איציק ניצב מול בית הדין שלי במטרה לנקום.

בימיי היינו נושאים באולמות נאומים בפני המלך כדי לספר לו על הצלחות העם. כמובן שאיציק היה בין המוצלחים בעמנו. כך הלך הנאום שלו פחות או יותר:

"הזין שלי הכי ענק בארץ. קאבום, אני הצלחתי ליצור כסף איפה שאף אחד אחר לא חשב אפילו, בתוך החור של התחת של אמא שלכם, יש המון כסף חבוי, קאבום..."

כמובן שזה ביזה את בית הדין שלי. לכן, ביקשתי מאיציק לעזוב. אז הוא שלף עלי סכין והשכיב אותי על הארץ. הוא ניסה לאנוס אותי והחדיר אותי מספר פעמים עד שהעיפו אותו ממני. דרשתי ממנו לעזוב ולהוציאו להורג מיידית. אך הבעיה הייתה שהיה עשיר, הוא הצליח איכשהו לתמרן דרך החוצה ולצאת לחופשי. מאז ועד היום, הפגישות בינינו הם בין המעניינות שהיו בחיי.

פגישה אחת אחרת הייתה כאשר צעדתי עם הכרכרה בחוץ. איציק היה שם עם כרכרה משלו. פשוט בהינו אחד בשני בשתיקה.

פגישה נוספת הייתה כמה חודשים אחר כך כאשר היה לו איזה עניין לסדר עם בית המלוכה. נמנענו מקשר עין הפעם כדי לא להתעסק אחד עם השני.

פגישה אחרונה הייתה הקרב האחרון בינינו, אשר היה קרב אמיתי.

הוא הגיע שוב לבית הדין שלי וביקש ממני להילחם בו. אני הסכמתי. סוף סוף היה לי קרב אמיתי. הוא לקח את הסכין שהייתה לו ואני לקחתי חרב כיאה למלך.

"נראה לך זה הוגן יא חתיכת מזדיין?"

"לא, אתה רוצה גם חרב?"

"כן, תן לי איזו אחת מגניבה כמו שלך."

"אתה לא תגיד למלך שלך מה לעשות."

"לך להזדיין."

"כבר זיינתי... את אשתך! אתה יודע ששכבתי איתה פעמיים?"

"מה?! מתי?!"

"אתמול, אחרי שידעתי שתבוא להילחם."

"יא גועל נפש שכמוך! נראה לך שמותר לך לעשות מה שבא לך כי אתה מלך?!"

"בטח שכן, אני אגיד לך מה, קח את החרב שלי ואני אקח את הסכין ונראה מי ינצח."

"למה לי לתת לך את הסכין? היא יקרה יותר מהחרב שלך!"

"בסדר, מה שתגיד. חרב ממצרים נגד סכין מתוצרת זנזיבר, אמרת?"

"לא זנזיבר! תוצרת מקומית, חושל על ידי משפחת מלוכה אחרת במיוחד לפני מאות שנים."

"איזה גרוע זה נשמע. שלי הגיע היישר ממלכת מצרים."

"היישר מהתחת שלך זה הגיע."

"בואנה, בוא נילחם."

"יאללה."

כך נלחמנו, הוא עם הסכין ואני עם החרב. הוא תקע לי אותה ביד אבל זרקתי אותה הצידה במהירות והפלתי אותו לרגליים עם החרב. עליתי עליו והכנעתי אותו תוך כמה דקות.

"אני נכנע! אני נכנע!"

"מי פה המלך ומי פה סתם אדם עשיר?"

"אני המלך ואתה גם מלך!"

"לא... מי פה המלך ומי פה סתם אדם עשיר?"

"אני המלך ואתה סתם אדם עשיר!"

"לא נכון, הזדמנות אחרונה, מי פה המלך ומי פה אדם עשיר?"

"אני אדם עשיר ואתה  המלך!"

"נכון." אמרתי וירדתי ממנו. "תסתלק ואל תחזור. אם אראה אותך שוב, אתה תהיה תלוי על החבל, והפעם אוודע שזה יקרה."

"הבנתי, ניצחת. יא מזדיין אחד."

"יופי." אמרתי וירקתי לעברו.

כך היה, בחיי לא ראיתי עוד את איציק פורצלינה.