שיחתו האחרונה של עמנואל על הצלב

עמנואל תלוי על הצלב, משקיף על הנוף לפני מותו. הוא שר את אדון עולם, לפחות את המילים שהוא זוכר. הוא מתייפח בבכי הכי מר שהיה לו בחייו.

"למה לא יכולתי פשוט לשמור מצוות?!" הוא שאל את עצמו.

לידו ישנו איש אחר תלוי על צלב שצוחק לו לעצמו.

"מה כזה מצחיק? אנחנו פה ניצבים אל מול המוות ואתה צוחק?" שאל עמנואל.

"על מה יש לא לצחוק, תגיד לי?" אמר הבחור המזוקן, "היי! אתה לא הבחור הזה? נו, זה שכולם אומרים שהוא המשיח?" שאל המזוקן.

"כן, כן... זה אני." אמר עמנואל. כבר די נמאס לו שקראו לו ככה.

"איך תפסו אותך תגיד לי?" שאל המזוקן.

"אחד התלמידים שלי בגד בי." אמר עמנואל בביאוס.

"וואו, זה נורא!" אמר המזוקן, "למה אתה בוכה?"

"למה אני בוכה?" שאל עמנואל בבכי, "על מה יש לא לבכות? תראה איזה עולם מגעיל יש לנו. תראה איפה אנחנו תלויים עכשיו. עשיתי ניסים ונפלאות ובכל מקרה, איכשהו הגעתי להיות תלוי פה עד מותי."

"נו, אתה יודע מה אומרים. ישנם רגעים בחיים שעושים לך דברים רעים. אבל הכל לטובה."

"הכל לטובה?" שאל עמנואל.

"כן, אתה מאמין בגלגולי נשמות, נכון?" שאל המזוקן.

"כן, לצערי כן." אמר עמנואל.

"אז, אם לא הצלחת בגלגול הזה, אתה תחזור ותצליח בגלגול אחר." אמר המזוקן.

"אה אה." אמר עמנואל, "איך הגעת לפה בכלל?" שאל.

"אני הגעתי אחרי שרצתי אחרי חתולה שניסתה לקחת לי את האוכל." אמר המזוקן וצחק.

"על זה שמו אותך פה? מה, חיית ברחוב?"

"כן," אמר האיש.

"איך אתה יכול להיות כזה שמח?" אמר עמנואל.

"אני יכול לשאול אותך בדיוק אותה שאלה רק הפוך." אמר האיש וצחק.

"מה שתגיד." אמר עמנואל.

"היי, רוצה לשמוע סיפור שיעודד אותך?"

"טוב, מה יש לי כבר להפסיד?" אמר עמנואל.

"אוקיי, היו כמה ילדים משועממים שהלכו מסביב. הם ראו איזה מוכר זקן בשוק והחליטו לעשות עליו תרגיל. הם לקחו לו ירקות ואז החזירו. לקחו משהו ואז החזירו. בשלב מסוים, המוכר קרא לשוטרים. השוטרים תפסו אותם ומכיוון שהיו ילדים, שאלו אותם איפה ההורים שלהם. הילדים הובילו אותם אל בית הוריהם. כאשר הגיעו לבית, השוטרים שאלו את ההורים לפשר הדבר, איך הם נותנים לילדים שלהם להסתובב ככה חופשי בלי השגחה. ההורים ענו שהם לא יודעים מי אלו הילדים הללו." כך סיים האיש וצחק.

עמנואל עיכל את הסיפור כמה שניות ואז שאל, "אוקיי, מה הפואנטה?"

"אין פואנטה, זה פשוט סיפור מצחיק!" אמר האיש.

"לא רואה הגיון בו בכלל." אמר עמנואל והתכנס בעצמו.

הבחור המזוקן התחיל לשרוק. הדבר החל לעלות על העצבים של עמנוואל מאוד מהר.

"אם הייתי יכול הייתי לוקח את היד שלי ואוטם לך את הפה איתה." אמר עמנואל אך הבחור המשיך לשרוק עד מותו.

על סף המוות, הופיעו בפניו כל מיני דמויות בחזיונות ששאלו אותו שאלות. מרים המגדלית הופיעה ושאלה: "למה לא התחתנת איתי עמנואל? יכולנו לעשות מצווה ראשונה בתורה יחד אבל לא עשית זאת. למה לא עשית זאת?"

עמנואל ענה, "לא רציתי לקיים מצוות."

הופיע אביו של עמנואל ואמר: "עמנואל, למה ככה סתם עזבת את הבית כשאמרתי לך לא? אה?"

"השם הורה לי, מה אני יכול לעשות?"

הופיעה אמו של עמנואל, מרים ושאלה: "למה לא ביקרת אותי יותר? אני יודעת שאתה המשיח אבל מה עם קצת לבקר את אמא?"

"אמא, אני מצטער אבל... יש דברים יותר חשובים לעשות."

ככה הופיעו למולו דמויות עד שעמנואל נפח את נשמתו.