בן דוד מחכה לגאולה

הפועל החדש,

תנועה לתפארת.

כותב עליה שיר,

שאשכח שוב עם חרש.

הנה אני כאן, כותב ועומל.

ישן כל היום, מתחיל להתעורר.

כמה שבועות של שינה עמוקה.

כמה שנים של בן דוד לו המלוכה.

כמה שבועות של פשוט לנוח.

כמה שבועות של להיות מרוח.

כמה שבועות של פשטות חולנית.

כמה שבועות של שינה איכותית.

כמה שבועות אחרי החג, ניחשתם איזה?

כמה שבועות אחרי חג הסוכות.

סתם סתם, זה שבועות כמובן.

אך אין לי מה להגיד חוץ מזה: אני חרמן.

אני אריאל, בן גולית ובן אשתורת.

אני אריאל, אוכל המון המון קטורת.

אני אריאל, צוחק על כל היקום.

בלי להבין דבר, בלי להבין כלום.

עם כוחות הנעליים שלי, אני נשאר בבית.

עושה היסטוריה וחוזרת על עצמה ההיסטוריה הישנה.

מחכה לגאולה, אך מתי היא תבוא?

האם אני אמור להביא?

האם המלך אמור לפעול?

או להסתמך על השם המבורך?

הוא יגיד מה ומתי לעשות.

אם לא איענש, מה עלי לעשות?

בעזרת השם המבורך אמצא את דרכי.

הוא עוזר לי עכשיו, הוא תמיד לי כך מזכיר.

הנה אני בן דוד במיטה.

מחכה כבר כמה שנים, מחכה לגאולה.