אף אחד לא מכיר אותך כשאתה מבוגר

פעם הייתי ילד די תמים,

אוהב הכל, לכולם נעים.

אבל אז הכל השנתה,

כשהכרתי את הבגרות.

אף אחד לא מכיר אותך כשאתה מבוגר.

אף אחד לא מכיר אותך כשאתה מבוגר.

הילדות אבדה,

אני כעת גבר.

יושב במיטה,

כותב על הסבל.

שורד בקושי,

עוד יום הליכה.

עוד יום מוזר,

עודי יום מנוחה.

גאולה מתי תבוא?

לא תבוא אם לא אעשה כלום.

אבל אין לי בחירה חופשית,

אבל יש לי.

אין לי ילדות,

הילדות נלקחה עם הסבא המזיין.

אבל אני כאן חי,

בוגר יותר מאי פעם.

בוחר לברוח לחדר,

לברוח לכתיבה שוב.

אני מצטער עולם,

משיח אולי לא יבוא גם הפעם.